א הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמר באדמה פטור המטבל בשדה פטור הפוצע זתים שיצא מהן השרף פטור הסוחט זתים על בשרו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב המקפא לתבשיל פטור ולקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן הכובש השולק המולח כו' אור טובל מקח טובל מלח טובלת תרומה טובלת שבת טובלת חצר בית שמירה טובלת דאמר רבי יוחנן מקח בשבת אינה תורה רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה הכובש עד שיכבוש כל צורכו השולק עד שישלוק כל צרכו נשמעינה מן הדא המהבהב שיבולין באור נטבלו בלא כך אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור שנייא היא שהוא גמר מלאכתו ויידא אמרה דא המקטף שיבלין לעיסתו לאוכלן מלילות ניטבלו לעשותן עיסה לא נטבלו כבש ושלק שלא מדעת הבעלים תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו רבי יוחנן אמר נטבל ורבי שמעון בן לקיש אמר לא נטבל אמר רבי יודן תמן איפשר לו שלא לכבוש שלקו ברשות ההקדש פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש נטבל זו תורה וזו אינה תורה הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו דברי הכל נטבל וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדייו וצימקו מהו אין תימ' האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר רבי ירמיה בעי טיגנו בשדה מהו בלא כך אין האור טובל אילו איפשר דלא מיתן גביה משה בעי הוה רבי יוסי בשם כהנא אמר רבי יונה תני רבי חלפתא בן שאול עשה היסב בשדה טובל אם לא היסב אינו טובל אין הוא היסב שהוא טובל כל היסב שיש בו יין קצב להיסב ולא היסב תני השום והשחליים והחרדל ששחקו בשדה נטבלו עד כדון בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שום של חולין ששחקו בשמן של טבל רבי זעירא רבי חייא בר אשי בשם רב אשכול שסחטו לכוס נטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תיפתר בתבשיל צונין לקדירה חייב אמר ר' לעזר לקדירה ריקנית היא מתני' לא אמר כן אלא המקפה לתבשיל פטור לקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן
ב תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכח לעשרן לא יאכלו מוצאי שבת עד שיעשרו כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין רבי יהודה אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו לא יאכל עד שיעשר ג' הנוטל זיתין מן המעטן טובל אחד אחד במלח ואוכל אם מלח ונתן לפניו חייב רבי ליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב ומן הטמא פטור מפני שהוא מחזיר את המותר ד' שותין על הגת בין על החמין בין על הצונין ופטור דברי רבי מאיר רבי אלעזר בי רבי צדוק מחייב וחכמים אומרי' על החמין חייב ועל הצונין פטור הלכה ב' רב המנונא אמר תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין ר' זעירא בעי כלום מחשבתו של גדול מתקימת עד שיפתח לשוק ודכוותה אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק מתניתא פליגא על רב המנונא תינוקות שטמנו תאינים לשבת ושכחו לעשרן לא יאכלו למוצאי שבת עד שיתעשרו רבי זעירא בשם רב המנונא תיפתר בשלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעש' שלהן על מחשבתן לית הדא פליגא על דרבי יוחנן דרבי יוחנן אמר השבת טובלת מפני שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא רבי יונה בשם רב המנונא אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי לערב שבת אפילו על דרבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא ולא תינוקות אינון ואפילו לקטום לשבת כמי שלקטום שלא לשבת רבי יוסי בשם רבי הילא תיפתר שלקטום עד דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהן על מחשבתם רבי לעזר בשם רבי הושעיא בכלכלה של תאינים היא מתניתא דבי רבי ינאי אמרי אפילו נצרה רבי לעזר בן אנטיגנס בשם רבי לעזר בי רבי ינאי תיפתר בתאינה המיוחדת לשבת דלמא רבי חייה רבי אימי רבי איסי הוון יתבין עבר חד טעין כלכלה דתאינים אמר ליה ליזבון אמ' ליה כלכלת שבת אינה מזבנה רבי חייה בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יהודה אלא בכלכלת שבת אי א"ר יהודה בליקט כלכלה לשלחה לחבירו שהוא מקפיד עליה ככלכלת שבת לית הדא פליגא על רב דרב אמר הוא אסור לוכל פתר לה בעושה מעטן בשדה וקשיא אם מלח טובלת למה לי צירוף אם צירוף למה לי מלח אלא על ידי זה ועל ידי זה מה נן קיימין אם בשיש שני מעטינין דברי הכל אסור אם בשאין לו אלא מעטן אחד דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין בשיש לו מעטן טהור ולחבירו מעטן טמא אמר רבי ליעזר אדם מחזיר על מעטין חברו ורבנין אמרין אין אדם מחזר למעטינו של חבירו אמר רבי יוחנן על החמין חייב שהוא קבע על הצונין פטור שהוא עראי יכול הוא מחזרתיה דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה ורבי זעירא בשם רבי לעזר אם במה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו
ג המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב המולל מלילו' של חיטים מנפיח על יד על יד ואוכל ואם ניפח ונתן לתוך חיקו חייב הלכה ד' אמר רבי זעירה יכיל אנא מקלף תרתיי תרתיי ותני כן בשעורין שנים פטור שלש חייב בחיטין שלש פטור ארבע חייב הונא בר חיננא ורב תחליפא בר אימי הוון יתיבין קומי רבי לעזר אמר רבי יונה אין כולהן בר אימי ההן בר רב אימי אין כולהן בר רב אימי והויין ליה עד קישרי אצבעתיה והוון סבין מיניה והפך אפוי לכותלא וחוי לון מלא שיעלון ותני כן ובלבד שלא ינפה לא בקנון ולא בתמחוי ולעניין שבת עד כגרוגרת ר' חייה בר אדא בעון קומי ר' מנא הכא את אמר בשעורים שתים פטור שלש חייב וכא את אמר הכין אמ' ליה שנייא היא הכא את אמר שהוא מחזיר את המותר ותני כן במה דברים אמורי' בזמן שאינו סמוך לגורן אבל אם היה סמוך לגורן אפילו יותר מיכן מותר מפני שהוא מחזיר את המותר
ד כוסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשר זרע וירק רבי ליעזר או' השבת מתעשרת זרע וירק וזירים וחכמים אומרי' אינו מתעשר זרע וירק אלא השחליים והגרגר בלבד ו' ר"ג אומ' תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשר רבי ליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס רבי עקיבה אומר אינו מתעשר אלא אביונות מפני שהן פרי הלכה ה' חזקיה אמ' כיון שלקט ממנה שתי' שלש מודייות באה במחשבת ירק אף לעניין הזרע כן כיון שמנע ממנה שתים שלש מודייות באה למחשבת הזרע זרעה לזרע מתעשרות לשעבר זרעה לירק מתעשרת לבא זרע לזרע ולירק או שזרעה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק מעשר מיזרעה על ירקא מירקא על זרעא ושלקט ממנה לפני ראש השנה אבל אם לקט ממנה לאחר ראש השנה זרעה מתעשר לשעבר ירקא מתעשר בשעת לקיטתו עישורו וכשהביא שליש לפני ראש השנה אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה בין זרעה בין ירקה מתעשר לבא תני שבת שזרעה לזרע מתעשרת זרע ואינה מתעשרת ירק זרע לירק מתעשרת זרע וירק ואינה מתעשרת זירין זרעה לזירין מתעשרת זרע וירק וזירין ותנינן אין לך מתעשר זרע וירק אלא שחליים וגרגר בלבד כיני מתניתא אין לך דבר שזרעו לזרע מתעשר זרע וירק אלא שיחליים וגרגר בלבד מה פליגין בשזרעו לזרע אבל אם זרעו לירק אף רבנין מודיי ותני כן נהגין בביתניין בירקו בהיתר דברי רבי ליעזר לא אמר אלא דברי רבי ליעזר הא דברי הכל חייב תני הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור אמר רבי ירמיה עוד היא דרבי ליעזר שמואל אמר קפרס אסור משום קליפין ותני כן וערלתם ערלתו את פריו דבר שהוא עורל את פריו רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב הונא המנונא מפקד לחברייא תיוון מפקדין לנשיכון כד הינון כבשין הדא קפריתא דיהוון מרימין אילין ביטיתא אמר רבי בא אסברי רבי זעירא כל הקליפין גדילות עם הפרי וזה פרי מלמעלן וקליפין מלמטן הקפרס והתמרות מין אחד הן מעשר מקפרס על התמרות ומן התמרות על הקפרס אבל לא מהן על האביונות ומן האביונות עליהן אביונות נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין וליידה מילה שאם היתה שנייה נכנס' לשלישי' שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני הצלף בית שמאי אומרי' כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים ובית הלל אומרי' אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים תני רבי חננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו כאן בודאי כאן בספק הדרן עלך הכובש השולק
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.